מכתש רמון

מכתש רמון הוא מכתש אירוזי, הגדול מסוגו בעולם, המצוי בנגב הישראלי, אחד מחמישה מכתשים בנגב, ומהווה תופעת טבע ונוף ייחודית. על קצה המכתש מצויה העיירה מצפה רמון. הסברה כיום היא שהמכתש נוצר משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר – מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים, ופנים ההר נשחק והפך למכתש.

אורכו של המכתש כ-40 ק"מ, רוחבו המרבי כ-9 ק"מ ועומקו המרבי כ-350 מטר. במזרח מחולק המכתש על ידי הר ארדון לשתי בקעות, בקעת ארדון ובקעת מחמל. רוב שטחו של המכתש מנוקז על ידי נחל רמון שנקרא בערבית "וודי א-רוּמאן", כינוי לרומאים שעברו באזור זה (בדרך הבשמים).

היווצרות

המכתשים בנגב הינם היווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר אי-סימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).

בשלב הראשון הורבדה בראש הקמר אבן חול. אחריה הצפת ימת הטתיס הביאה להרבדת סלעי משקע ימי – גיר ודולומיט. נסיגת הים והתרוממות יצרה סידוקים ברום הקמר. הצפה נוספת של ימת התטיס הקדומה הביאה להיקוות מים בסדקי ראש הקמר. המים החלו להתנקז החוצה כשהם חוצבים נחל בדרכם החוצה – נחל רמון. יחד עם התנקזות המים סחפו איתם הנחלים את שכבות הסלע מרום הקמר וחשפו כאן שכבות סלע קדומות יותר.

במכתש רמון יש עושר רב של צומח וחי. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית שיגשגה החקלאות מסביב למכתשים אולם מחסור בשטחי מרעה בתוך המכתשים מנע רעיית יתר וכך השתמרה הצמחייה המקורית. לפני 20 שנה שוחררה במכתש קבוצה של פראים (חמורי בר) ומאז הם התרבו והתפשטו למקומות נוספים בנגב.

אתרים ותופעות במכתש

מרכז המבקרים – על שפתו של המצוק הצפוני הוקם מרכז מבקרים המשקיף אל עבר המכתש. המצוק הצפוני הוא תלול מאוד, עד כדי אנכי. שכבתו העליונה של המצוק עשויה סלעי גיר ודולומיט, וחלקו התחתון עשוי סלעי אבן חול רכים יותר.

המִנְסָרָה (גם הנגרייה) – מרבץ של אבנים מוארכות בגודל 10-20 ס"מ. אלו הם שברים של אלפי עמודים שנוצרו מגושי קוורץ שהותך על ידי סלע מאגמאתי לוהט שבקע ממעמקי האדמה.

"המנסרה"

"המנסרה"

 

 

 

 

 

נחל ארדון – למרגלות הר ארדון, בחלקו המזרחי של מכתש רמון עובר נחל ארדון. הנחל מתחבר לנחל נקרות המנקז את המכתש. בקירות הנחל ניתן לראות דייקים, ושכבות סלע וחול אדמדם.

קיר האמוניטים – חלק ברכס הדרומי של מכתש רמון, שבו טבועים מאובנים של אמוניטים (בעלי חיים ימיים בעלי יכולת שחייה, מספר זרועות ושלד חיצוני גירני) בגדלים שונים. קיר האמוניטים הוא שכבה גאולוגית שהושקעה בים והתרוממה למצבה הנוכחי (זווית של כ-45 מעלות) כחלק מהפעילות הגאולוגית שגרמה להיווצרות המכתש. הקיר הוא אחד מני רבים באזור, המכיל שרידי מאובני אמוניטים. למרות האיסור, מספר אנשים הוציאו מאובנים מהקיר. הפנייה לכוון הקיר אינה משולטת בעקבות ונדליזם.

קיר האמוניטים, מבט מלמטה למעלה

קיר האמוניטים, מבט מלמטה למעלה

קיר האמוניטים, מבט מהצד

קיר האמוניטים, מבט מהצד

אמוניט גדול

אמוניט גדול

 

נחל רמון – הנחל המנקז את רובו של מכתש רמון. הנחל זורם מקצהו המערבי של המכתש לרגלי הר רמון, לאורך ציר הקמר הסחוף, כמעט לכל אורכו, יוצא דרך שער סלע בשפתו הדרום-מזרחית של המכתש, ונשפך לנחל נקרות.

עין סהרונים – באפיקו של נחל רמון, לפני יציאתו של המכתש, נובע עין סהרונים. באזור המעיין צמחייה רבה, אך למעיין ספיקה לא סדירה, ורוב ימות השנה זהו אזור של מי תהום גבוהים בלבד.

חאן סהרונים – אכסניית דרכים נבטית, אחת מתחנות דרך הבשמים, על גבעה ליד עין סהרונים.

מראה כללי של מכתש רמון

מראה כללי של מכתש רמון

מראה בנחל נקרות

מראה בנחל נקרות

 

הר ארדון – הר משאר בשפתו המזרחית של המכתש, שמפריד בין בקעת מחמל שמצפונו, לבקעת ארדון שמדרומו. קמר מחמל לאורכו חתור המכתש, מתפצל במזרחו לשני קמרי משנה. הסחיפה לאורך ציר הקמר חתרה את הבקעות מצפונו ומדרומו, והשאירה את הר ארדון ביניהם, בתהליך שמכונה "היפוך תבליט".

קרדיט:http://he.wikipedia.org

רישיון שיתוף : http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0/deed.he.